או רק שלום. שלום זאת התחלה טובה.
על הבלוג הזה אני חושב כבר כמה חודשים. כבר 7 חודשים, למעשה, או קצת יותר. ב-25 במאי הפסקתי לעשן, וחשבתי לתעד את התהליך בבלוג כדי להכריח את עצמי. להכריח את עצמי לעמוד בסטנדרטים ששמתי לעצמי רק מהפחד מהשפלה פומבית - "ידעתי שלא תצליח", "כתבת שאתה לא מעשן, אז מה קרה?" ועוד שאר משפטים תוצרת החינוך הפולני.
בסופו של דבר, השתמשתי בפייסבוק בשביל לתאר את הימים הראשונים הקשים, לספור את הרגעים הקשים שבהם אני ממש רוצה סיגריה (זה היה בדרך כלל מלווה בג'ין וטוניק) וכדי לקבל חיזוקים חיוביים.
והנה, מאז ה-25 במאי, 2010, עישנתי במצטבר אולי שלוש סיגריות בשאכטות שגנבתי מאנשים. אבל ההישג הכי גדול הוא העובדה שאני לאצריך רוצה את הסיגריה. וזה בעיקר בזכות שני אלמנטים: הפרסום ה"ציבורי" (מעל 1500 איש שנחשפים לזה בפייסבוק זה די ציבורי), וחברים שהיו שם לתמוך.
ואז הגיעה נקודת משבר איומה: חיכיתי לחופשה שלי באירופה במשך שלושה חודשים, וידעתי שאוטוטו אני כבר על המטוס. אבל ארבעה ימים לפני כן, נחסם לי כרטיס האשראי בעקבות חריגה, ולא עזרו התחינות - עד שהם לא ראו כסף ממשי הם לא פתחו אותו. כך חייתי במשך שלושה ימים בתחושת מועקה איומה, שבה אני לא יודע אם אוכל לטוס, ואם אתקע בברלין בלי כסף.
יותר מזל משכל, והכסף הגיע ביום שלישי, בערך 30 שעות לפני הטיסה, ויכולתי לטוס בראש שקט. אבל באותו השבוע החלטתי - אני צריך לתפוס את עצמי בידיים. עם משכורת די סבירה יחסית להוצאות ההכרחיות שלי, אין שום סיבה שמחודש לחודש המינוס ייתפח.
אני גם לא רואה סיבה שהחדר שלי, או הבית שלי, ייראו כמו שהם נראים. אני לא עובד בשתי משרות, יש לי סופי שבוע פנויים יחסית.
מכאן נובע שבגיל 28+, הגיע הזמן להפנים שאני אדם בוגר. הגיע הזמן להפסיק לגלות פעם בכמה חודשים שאיזשהו צ'ק חזר, או שהוראת קבע לא כובדה, או שהכרטיס שלי נבלע באיזשהו כספומט, או שאין לי כסף לנסוע חזרה מהעבודה.
לכן, צריכים ללמוד להתנהל. למאמץ המלחמתי מצטרף שותפי היקר, גיל, שיכתוב עוד מעט קצת על עצמו ועל המטרות שלו. אנחנו לא נשיג את זה, כמובן, רק באמצעות כתיבה על זה. אנחנו נכתוב על מה שעשינו, מה שקרה, על העליות והירידות.
אז תקציר, מה אני מנסה להשיג:
אז אנחנו כאן בשביל שתקראו, תפנימו, תתנו עצות משלכם או תקחו עצות משלנו. קדימה, לא להתבייש. לקרוא ולהגיב.
על הבלוג הזה אני חושב כבר כמה חודשים. כבר 7 חודשים, למעשה, או קצת יותר. ב-25 במאי הפסקתי לעשן, וחשבתי לתעד את התהליך בבלוג כדי להכריח את עצמי. להכריח את עצמי לעמוד בסטנדרטים ששמתי לעצמי רק מהפחד מהשפלה פומבית - "ידעתי שלא תצליח", "כתבת שאתה לא מעשן, אז מה קרה?" ועוד שאר משפטים תוצרת החינוך הפולני.
בסופו של דבר, השתמשתי בפייסבוק בשביל לתאר את הימים הראשונים הקשים, לספור את הרגעים הקשים שבהם אני ממש רוצה סיגריה (זה היה בדרך כלל מלווה בג'ין וטוניק) וכדי לקבל חיזוקים חיוביים.
והנה, מאז ה-25 במאי, 2010, עישנתי במצטבר אולי שלוש סיגריות בשאכטות שגנבתי מאנשים. אבל ההישג הכי גדול הוא העובדה שאני לא
ואז הגיעה נקודת משבר איומה: חיכיתי לחופשה שלי באירופה במשך שלושה חודשים, וידעתי שאוטוטו אני כבר על המטוס. אבל ארבעה ימים לפני כן, נחסם לי כרטיס האשראי בעקבות חריגה, ולא עזרו התחינות - עד שהם לא ראו כסף ממשי הם לא פתחו אותו. כך חייתי במשך שלושה ימים בתחושת מועקה איומה, שבה אני לא יודע אם אוכל לטוס, ואם אתקע בברלין בלי כסף.
יותר מזל משכל, והכסף הגיע ביום שלישי, בערך 30 שעות לפני הטיסה, ויכולתי לטוס בראש שקט. אבל באותו השבוע החלטתי - אני צריך לתפוס את עצמי בידיים. עם משכורת די סבירה יחסית להוצאות ההכרחיות שלי, אין שום סיבה שמחודש לחודש המינוס ייתפח.
אני גם לא רואה סיבה שהחדר שלי, או הבית שלי, ייראו כמו שהם נראים. אני לא עובד בשתי משרות, יש לי סופי שבוע פנויים יחסית.
מכאן נובע שבגיל 28+, הגיע הזמן להפנים שאני אדם בוגר. הגיע הזמן להפסיק לגלות פעם בכמה חודשים שאיזשהו צ'ק חזר, או שהוראת קבע לא כובדה, או שהכרטיס שלי נבלע באיזשהו כספומט, או שאין לי כסף לנסוע חזרה מהעבודה.
לכן, צריכים ללמוד להתנהל. למאמץ המלחמתי מצטרף שותפי היקר, גיל, שיכתוב עוד מעט קצת על עצמו ועל המטרות שלו. אנחנו לא נשיג את זה, כמובן, רק באמצעות כתיבה על זה. אנחנו נכתוב על מה שעשינו, מה שקרה, על העליות והירידות.
אז תקציר, מה אני מנסה להשיג:
- התנהלות כלכלית נכונה שלא תזרוק אותי לקרשים בכל מועד חיוב אשראי ותאפשר לי אפילו לקנות לעצמי דברים כיפיים או לחסוך כסף.
- התנהלות נכונה עם דברים כמו חשבונות חשמל, מים וארנונה. לשלם בזמן זה די נחמד.
- סדר וניקיון - לא פנאטיות, אבל הקץ לתלתלי האבק בסלון.
- להמשיך לא לעשן.
- להגיע לגיל 30 בלי צוי עיקול.
אז אנחנו כאן בשביל שתקראו, תפנימו, תתנו עצות משלכם או תקחו עצות משלנו. קדימה, לא להתבייש. לקרוא ולהגיב.
יאללה, צאו לדרך. צופים בכם מקרוב... מי יודע, אולי זה יצליח כל כך טוב שזה יהפוך לספר חובה בכל דירה של רווק :-)
השבמחקGood luck, darling. I'm looking forward to reading more.
השבמחקאשראי - זו הבעיה שלך.
השבמחקזה זמין, זה "יורד חודש הבא", זו מכה!
תיפטר מהאשראי ותעבור למזומן, לך לבנק ותזמין לך בנקט ותתנהל רק עם מזומן, את האשראי או תבטל, או תשאיר בבית ותשתמש בו רק למקרי חרום.
באשראי אין לך שליטה על ההוצאות, אני מניח שאתה לא מתעדכן על בסיס יומי במצב החשבון שלך ומצב האשראי.
אתה תרגיש את השינוי תוך חודש.
חשבונות - הוראת קבע, זה תמיד ירד במועד האחרון לתשלום שמופיע על החשבון. אם אתה מפחד שהן יחזרו, תלה את זה על המקרר, ככה זה כל הזמן מול העיניים, אבל תשלם אותם!
תביא ארוחת צהריים מהבית, בהנחה שאתה עובד 20 יום בחודש, ארוחת צהריים עולה כ-20-30 ש"ח בממוצע, חסכת 400-600 ש"ח בחודש, מספיק כדי לקנות לעצמך דברים כיפיים כל חודש או לחסוך אותם.
איפה אתה קונה מזון? AMPM? טיב טעם בעיר? שופרסל שלי? אם כן, הם יקרים ב-30% בממוצע מ"רמי לוי" למשל, אני מעמיס עגלה שלא תבייש משפחה חרדית ב-350 שקל אצלו... רחוק לך להגיע לר"ג בשביל לעשות קניות? אל דאגה, בעוד 3 חודשים תוכל להזמין את הקניות הבייתה מאתר האינטרנט שלו, בינתיים, תעשה משלוח מהסניף במעמד הקניה.
כמעט לכל מוצר יש מותג מתחרה זול יותר (או מותג פרטי של אותה רשת שאתה קונה בה), תמצא אותם בדר"כ במדפים היותר נמוכים, הם זולים ב20-30 אחוז. כי תכלס מה זה משנה אם זו טונה של "ויליגר" או של "המותג", את שתיהן מייצרת "ויליגר" והמוצר של "המותג" זול יותר.
זול זה לא בהכרח פחות איכותי...
חשמל - תסגור את האור כשאתה לא בחדר, כבה את המחשב כשאתה לא בבית, נתק את כל המכשירים מהשקע, גם כשהם במצב סטנד ביי הם צורכים חשמל, הנה חסכת עוד כמה עשרות שקלים בחודש.
בהצלחה!
יניב נ.
סחטיין על היוזמה!
השבמחקיניב, כל מילה בסלע!
(אגב, לגבי קניות הייתי ממליצה בינתיים על שופרסל ישיר, שהורידו את המחירים שלהם למחירי א"ת תלפיות - עם אתם מתנהלים נכון עם רשימות של שניכם ובזמן, החיסכון בקלות גדול מההוצאה על משלוח).
וכנ"ל גם לגבי הוצאות בית מרקחת - drugstore.co.il זולים יותר מכל מקום שהייתי בו פיזית, ויש איסוף עצמי חינם מול הסנטר
קצת השראה מאחרים זה תמיד טוב..
השבמחקhttp://www.youtube.com/watch?v=yQNvdKNTZUg